החלטה בתיק בש"א 151073/06

כללי

1.         לפני בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה של בנק אשר הוגשה לפי סדר דין מקוצר.

2.         אקדים ואציין כי הדיון בבקשה התקיים למעלה משלוש שנים לאחר שהוגשה התביעה, בעיקר נוכח מחלוקות בעניני גילוי מסמכים.

מכל מקום, לאחר החלטות שונות (מאת כב' השופטת סימון), הוגשה לבסוף בקשה מעודכנת למתן רשות להתגונן, ולאחר זמן נוסף, נקבע התיק לדיון בפני.

3.         יצויין עוד, כי לפי החלטת כב' השופטת סימון מיום 11.12.05, התצהיר שהוגש על ידי הבנק באותו שלב, עונה על דרישות בית המשפט, ובהחלטת 22.11.06 הובהר בין השאר כי לא ניתן יהיה להעלות טיעון בענין המסמכים כטעם למתן רשות להתגונן.

הבקשה

4.         במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, טוען המבקש, בתמצית, כדלקמן:

א.      עסקאות פורוורד ומעו"ף שנעשו על יד הבנק מטעמו של המבקש, הן עסקאות בטלות ולמצער יש לבטלן, משום שמדובר בעסקאות בעלות סיכון מיוחד אשר נעשו בניגוד לדין, תוך מתן יעוץ כושל והטעייה, מבלי להבהיר למבקש כדבעי באיזה סיכון מדובר ואת כל הפרטים הדרושים, וללא שניתנו למבקש הדרכה ולווי נאותים. לשיטת המבקש, יש לבצע חישוב מחודש של חשבונו בבנק כך שלא יכלול את ההפסדים בעסקאות אלו ואת העמלות בגינן.

ב.      יש לבטל את חיובו של המבקש בעמלות ובריביות, ובפרט בריבית פיגורים, שכן חיובים אלו אינם מוסכמים, וככל שהם מגובים בהוראות הסכמיות, הרי שמדובר בתנאים מקפחים בהסכם אחיד ויש לבטלם. כמו כן מדובר בסעיפים אשר אף אינם עומדים במבחני הדין בענין פיצוי מוסכם, מפרים חובות גילוי בנקאיות, גורמים לפגיעה בלתי מידתית וחסרת הצדקה בקניין החייבים ובכבודם, ואינם עונים על דרישת דיני החוזים למסויימות לפי שאינם נוקבים בסכומים אלא כוללים מנגנון בלתי אובייקטיבי. לכל הפחות על הבנק להוכיח את תוקפם ושיעורם של חיובי העמלות והריבית.

ג.       למבקש זכות לקזז את זכותו לפיצויים מהבנק בגין הפרות הדין על ידי הבנק.

5.         בדיון מיום 22.11.06 נחקרו המבקש ומומחה מטעמו.

הצדדים סיכמו את טעוניהם בכתב.

דיון

6.         בשלב הסיכומים, נזנחה למעשה טענת המבקש בענין הריביות כפי שנטענה בבקשתו (סעיף 4ב' לעיל). נושא הריבית נזכר ממשית רק בהקשר עסקאות המעו"ף והפורוורד. המבקש טוען בסיכומיו, כי אלמלא שידול הבנק בענין העסקאות, לא היה חשבונו מחוייב בריביות חריגות באופן בו חוייב. זהו אך היבט נוסף של הטענה הראשונה והמרכזית של המבקש.

גם טענת הקיזוז (ג' לעיל) מתייחסת אפוא מטבע הדברים רק לטענה בענין העסקאות אשר לשיטת המבקש נעשו שלא כדין.

7.         כנגד עסקאות המעו"ף והמט"ח טוען המבקש כי מדובר בעסקאות בעלות סיכון מיוחד והבנק לא גילה למבקש את כל שהיה עליו לגלות ובפרט את הפרטים הנזכרים כיום בסעיפים 2(ב)(2)(א), 2(ב)(2)(ב),  2(ב)(2)(ז) ו- 2(ב)(2)(ח) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (ייעוץ להשקעות), התשמ"ו-1986 (להלן - " כללי הבנקאות").

כן נטען, כי עד לשנת 2001, לא מסר הבנק למבקש טופס מיוחד בדבר הסיכון המיוחד, כמתחייב מהוראת רישא סעיף 2(ג) לכללי הבנקאות, ולפיו "בהשקעה בעסקה בעלת סיכון מיוחד, יציין היועץ להשקעות, בטופס שנקבע לכך ואשר עליו יחתום הלקוח, את הפרטים העיקריים שמסר ללקוח כאמור בסעיף קטן (ב)(4); הטופס יישמר בידי התאגיד הבנקאי ועל פי בקשת הלקוח יימסר לו העתקו."

המבקש טוען כי בעקבות העסקאות נגרמו לו נזקי עתק, בשל ההפסדים בעסקאות, חיובי העמלות, חיובי ריביות חובה, שבירת קופות גמל וכדומה. המבקש טוען כי הבנק הוא האחראי הבלעדי או העיקרי לנזקים שנגרמו לו כאמור עקב העסקאות ולכן המבקש זכאי, לשיטתו, לבטל את כל העסקאות. 

8.         בחקירתו בבית המשפט, טען המבקש כי לא הוסבר לו ולא נכתב בהסכמים כי מדובר בעסקאות בסיכון גבוה וכי אם היה הדבר רשום בהסכמים, לא היה מבצע את העסקאות (עמ' 7 ש' 2- 7 לפרוטוקול).

9.         ב"כ הבנק טען, כי בניגוד לטענת המבקש, חתום זה על הסכמים ברורים בהם נכתב, בין השאר, כי "הלקוח מצהיר כי ידוע לו שפעולות בשוק ההון, והשקעות בניירות ערך ובנכסים פיננסיים בכלל, ובעסקאות מעו"ף כהגדרתן בתנאים לניהול חשבון מעו"ף וביצוע עסקאות בבנק בפרט, כרוכות בסיכונים, וכי פעולות בעסקאות מעו"ף כרוכות בסיכון גבוה במיוחד ועלולות להיות כרוכות בנזק בלתי מוגבל, וכי אין במתן הייעוץ משום התחייבות הבנק להשגת שיעור רווח מינימלי או משום ביטוח מפני הפסדים".

ב"כ הבנק הפנה בענין זה לת/1 ו- ת/2 (סע' 10).

10.       משעומת המבקש עם חתימתו על הצהרה זו, חזר בו למעשה מהטענה כי האזהרה לא נכללה בהסכמים, וצמצם טענתו לכך שלא הוסבר לו (עמ' 7 ש' 10-11 לפרוטוקול).